ת"א 35 הוא מדד הדגל של שוק ההון הישראלי. הוא נועד לשקף את ביצועיהן של 35 המניות הגדולות בבורסה (העומדות בתנאי הסף שהוגדרו). אילו חברות נמצאות בו, מהי תקרת ההשפעה של כל חברה על הביצוע הכולל, ואיך ניתן להשקיע במדד?
השם "ת"א 35" נכנס לחיינו ב-2017. המשקיעים הוותיקים יותר ודאי זוכרים את "מדד המעו"ף" – כך כונה עם השקתו בשנות ה-90 המוקדמות. בהמשך הפך לת"א-25, ומאז הורחב ל-35 מניות.
חשוב לזכור כי לא כל החברות הציבוריות הגדולות בישראל נסחרות בבורסה בתל אביב. חלקן נסחרות בחו"ל, וחלקן דואליות – מניות הנסחרות במקביל בתל אביב ובבורסה זרה. לכן, ת"א 35 אינו מדד של "כלל החברות הגדולות בישראל", אלא של אלו העומדות בכללי המדד ונסחרות בבורסה בתל אביב.
המדד כולל חברות ממגוון ענפים, אולם הרכבו אינו מייצג את הכלכלה הישראלית באופן שוויוני. זאת, משום שמשקל החברות הכלולות בו משתנה עם הזמן, בעיקר לפי שווי השוק שלהן. לחברות בעלות שווי גדול יותר יש בדרך כלל השפעה רבה יותר על תנועת המדד, עד לתקרת המשקל שקבעה הבורסה – העומדת על 7% לחברה.
נכון לסוף יולי 2026, כ-40% ממשקל המדד הורכב ממניות בענף הפיננסים, כ-40% בענף ההייטק, והיתר – ענפים ריאליים כגון נדל"ן ובינוי, תעשייה וייצור, מסחר וקמעונאות.
הרכב המדד נבחן ומתעדכן פעמיים בשנה, במאי ובנובמבר. כניסה ויציאה של חברות אינן נעשות בהחלטה יזומה או בבחירה סובייקטיבית של הבורסה, אלא על פי כללים מוגדרים. יחד עם זאת, כדי לצמצם תחלופה חדה, נקבע מנגנון של "טווח דירוג": כדי להיכנס למדד, חברה צריכה להיכלל בין 30 המניות הגדולות העומדות בתנאים, וחברה שכבר נמצאת בו תצא ממנו אם דירוגה יורד מתחת ל-40.
ת"א 125 כולל את שני המדדים גם יחד ומעניק חשיפה רחבה יותר, ל-125 מניות. הבורסה מגדירה אותו כמדד הבנצ'מרק המרכזי של שוק המניות הישראלי.
מוצר העוקב אחר ת"א 125 מקנה פיזור רחב יותר, ואילו עקיבה אחר ת"א 35 מעניקה חשיפה מרוכזת יותר לחברות הגדולות ולענפים הדומיננטיים. אך "רחב יותר" או "מרוכז יותר" אין פירושם בהכרח "טוב יותר". הבחירה תלויה במטרת ההשקעה, בתיאבון הסיכון ובתמהיל הכולל של התיק.
את המדד עצמו אי אפשר לקנות. ניתן לקנות את המניות המרכיבות אותו, אך מדובר ברכישה וניהול של ניירות ערך רבים, ועל המשקיע לדאוג להרכב התיק ולהתאמת המשקולות בתוכו. דרך פשוטה יותר, למי שמעוניין בחשיפה למדד כמכלול, עשויה להיות רכישה של מוצר השקעה העוקב אחר ביצועיו באופן פסיבי. המוצרים המרכזיים מסוג זה הם קרן סל וקרן מחקה.
קרן סל(ETF) נסחרת בבורסה במהלך יום המסחר, בדומה למניה. המשקיע יכול לרכוש או למכור יחידות שלה בשעות המסחר, כאשר המחיר נקבע בשוק ומשתנה לאורך היום, בין היתר, לפי היצע וביקוש. קרן מחקה, לעומת זאת, אינה נסחרת בבורסה במהלך היום. מדובר בקרן נאמנות אשר מטרתה להשיג תוצאות דומות למדד שאחריו היא עוקבת. המשקיע מגיש הוראת רכישה או פדיון דרך חשבון ההשקעות, והעסקה מתבצעת לפי השווי שנקבע בהתאם לכללי הקרן ולמועד קבלת ההוראה.
ההבדל המרכזי, אם כן, אינו במה שהקרנות מנסות להשיג – בשני המקרים המטרה היא לעקוב אחר המדד – אלא באופן שבו קונים ומוכרים את המוצר, ובתדירות שבה נקבע מחירו. עקרונית, קרן סל מתאימה למי שמעוניין לבצע עסקה במהלך יום המסחר במחיר שוק. מנגד, בקרן מחקה אין צורך לעקוב אחר המסחר היומי, והעסקה מתבצעת לפי מנגנון התמחור של קרן הנאמנות.
בכל בחירה של מוצר עוקב מדד, כדאי להשוות בין מספר קרנות, ולא להסתפק בבחינה של דמי הניהול. אחד הקריטריונים החשובים להשוואה הוא סטיית העקיבה – הפער בין ביצועי הקרן ובין ביצועי המדד. לדוגמה, אם ת"א 35 עלה בתקופה מסוימת ב-10%, והקרן העוקבת אחריו עלתה ב-9.7%, נוצר פער של 0.3 נקודות אחוז. פער כזה יכול לנבוע, בין היתר, מדמי ניהול והוצאות, ממיסוי על דיבידנדים, מעלויות מסחר, או מהאופן שבו מנהל הקרן משיג את החשיפה למדד. מכאן שדמי ניהול נמוכים יותר אינם מבטיחים בהכרח ביצועים קרובים יותר למדד.
שימו לב: הבורסה מחשבת את ת"א 35 כמדד תשואה כוללת ברוטו(GTR) – כולל דיבידנדים שמחלקות החברות, בהנחה של השקעה מחדש שלהם, לפני ניכוי מס. לכן, בבדיקת ביצועי המדד לעומת המוצר העוקב, חשוב לוודא שלא משווים "תפוחים לתפוזים", אלא תשואות מאותו הסוג.
אין לראות בפרסום זה משום הסכמה או המלצה לכדאיות השקעה או חוות דעת בנוגע לכדאיות השקעה ואינו יכול לבוא במקום ייעוץ המותאם לנתוניו, צרכיו ומטרותיו של כל אדם.