אחת האמירות השגורות בעולם ההשקעות היא "לא לשים את כל הביצים בסל אחד". ברוח זו, פיזור הוא עיקרון מרכזי בניהול תיק השקעות. הרעיון הוא לחלק את ההשקעה בין נכסים שונים, כך שהצלחה או כישלון של השקעה אחת לא יקבעו לבדם את התוצאה של התיק כולו.

פיזור אינו מבטיח שהתיק לא יפסיד כסף, ואינו מבטל את הסיכון הכרוך בהשקעה. הוא נועד לצמצם את התלות בגורם יחיד ולהקטין את ההשפעה של אירוע שלילי בנכס, בענף או בשוק מסוים.

יתרונות הפיזור 

נניח שמשקיע מחזיק 100 אלף שקל, ומחליט להשקיע את כל הסכום במניה אחת. אם המניה הזאת יורדת ב-30%, שווי ההשקעה מצטמצם ל-70 אלף שקל. לעומת זאת, אם אותו משקיע היה מחלק את אותו הסכום באופן שווה בין עשר מניות, צניחה של אחת מהן ב-30% – בהנחה שהיתר נותרות ברמתן – הייתה מסתכמת בפגיעה של 3% בלבד בתיק כולו. 

המציאות, כמובן, מורכבת יותר. מניות שונות עשויות לרדת יחד. משום כך, פיזור טוב אינו מסתכם במספר ההשקעות, אלא עוסק גם בשאלה: עד כמה הן תלויות זו בזו. 

החזקה בעשר חברות טכנולוגיה מספקת פיזור מסוים, אך אם כל החברות חשופות לאותו גורם סיכון – למשל, ירידה חדה בענף הטכנולוגיה – הן עלולות להיפגע במקביל. שילוב של מניות טכנולוגיה עם מניות מסקטור הפיננסים כבר יגדיל את רמת הפיזור, ועוד יותר מכך אם נוסיף נכסים מסוגים אחרים. 

פיזור בין סוגי נכסים

אחד המהלכים הבסיסיים הוא פיזור בין סוגי נכסים, למשל: מניות, איגרות חוב ומזומן. לכל סוג נכס מאפייני סיכון ותשואה שונים, ולכן, הוא עשוי להגיב באופן שונה לאירועים כלכליים.

כך לדוגמה, משקיע יכול להחזיק חלק מהתיק במניות – שמציעות פוטנציאל לתשואה גבוהה יותר אך גם כרוכות בתנודתיוּת ובסיכון גבוהים יותר; ולצידן באג"ח, שנחשב בדרך כלל לסולידי יותר, אם כי גם הוא חשוף לסיכונים כגון ריבית ואשראי.

מהו התמהיל הרצוי בחלוקה הקלאסית שבין מניות לאג"ח? אין "מתכון" אחד או "פתרון בית ספר" שמתאים לכולם. משקיע עם אופק השקעה ארוך ורמת סיכון גבוהה עשוי לבחור בחשיפה גדולה יותר למניות, בעוד שמשקיע שזקוק לכסף בטווח הקצר עשוי להעדיף רכיב סולידי יותר. 

כמו כן, לאורך זמן, ובעקבות תמורות כלכליות, גיאופוליטיות ואחרות, ייתכן שמשקיעים יבקשו לשנות את משקל הרכיבים השונים בתיק.    

פיזור בין ענפים וחברות

ענפים שונים עשויים להגיב באופן שונה לתמורות בריבית, באינפלציה, במחירי השינוע וחומרי הגלם או במצב הכלכלי והגיאופוליטי. לפיכך, את ההשקעה אפשר לפזר בין סקטורים שונים, דוגמת טכנולוגיה, פיננסים, בריאות, תעשייה ואנרגיה.  

פיזור עשוי להיות גם בין חברות בודדות. גם אם משקיע מאמין מאוד בחברה מסוימת, השקעה של חלק גדול מדי מהתיק בה עלולה ליצור ריכוזיות. במצב כזה, אירוע עסקי שלילי, דוח מאכזב או שינוי רגולטורי יכולים לפגוע במניה ובעקבותיה בתיק כולו בחדות. 

הנקודה האחרונה רלוונטית גם לבעלי מניות של החברה שבה הם מועסקים, במסגרת מנגנוני תגמול או תוכניות לרכישת מניות עובדים כגון RSU או ESPP. כאן, שינוי פתאומי במצב החברה עשוי להוות עבור עובדיה טלטלה כפולה: הן בתלוש השכר והן במניות המוחזקות.     

פיזור גיאוגרפי

פיזור יכול להיות גם בין מדינות ושווקים גיאוגרפיים. משקיע ישראלי שמחזיק רק במניות ישראליות חשוף לכלכלה המקומית, לרגולציה, למצב השוק הישראלי ולאירועים שמשפיעים עליו. הוספת השקעות בארה"ב, באירופה או בשווקים אחרים יכולה להפחית את התלות בכלכלה אחת ובשוק הון יחיד. 

חשוב עם זאת לזכור שהשקעה בחו"ל מוסיפה גם סיכונים משלה, ובהם סיכון המטבע: אם ההשקעה נקובה בדולרים, למשל, שינוי בשער הדולר מול השקל יכול להשפיע על התשואה בשקלים. 

עבור משקיע ישראלי, הבורסה בתל אביב ושוק המניות האמריקאי הם שני שווקים מרכזיים להשקעה. אך כדאי לזכור שיש עולם שלם בחוץ, וגם שוקי אסיה, שווקים מתעוררים ועוד עשויים לספק הזדמנויות ולהגדיל את הפיזור בתיק – כל עוד מבינים את המאפיינים והסיכונים הרלוונטיים.     

מניות בודדות או קרן?

דרך פשוטה יחסית להשיג פיזור בתיק היא באמצעות קרנות נאמנות או קרנות סל. באסטרטגיה כזאת, במקום לבחור במניות ספציפיות, המשקיע רוכש יחידות בקרן שמחזיקה סל של ניירות ערך בהתאם למדיניות שנקבעה לה. 

קרן כזו יכולה לעקוב אחר ענף או תת סקטור מסוים, כגון שירותי בריאות (Healthcare), אנרגיה מתחדשת, טכנולוגיה במובן הרחב או שבבים. במקרה כזה, הפיזור הוא בין חברות ופחות בין ענפים. אבל קרן יכולה גם לעקוב אחר מדד רחב, כמו S&P 500 או ת"א 125. כאן הרעיון הוא לקבל חשיפה לעשרות ולעיתים למאות חברות בעסקה אחת. 

מעבר לפיזור שמספקות הקרנות, השקעה דרכן מפחיתה עבור המשקיע את הצורך לנתח מגוון רחב של היבטים בכל חברה וחברה, ולנהל ולעדכן בעצמו את מידת החשיפה לכל חברה.  

איך מפזרים בפועל? 

פיזור איננו פעולה חד פעמית. שינויים במחירי הנכסים יכולים לגרום לכך שהמשקל של רכיב מסוים בתיק יגדל עם הזמן, גם ללא כל פעולה אקטיבית מצד המשקיע. לכן, כדאי לבחון מעת לעת את התיק ולוודא שהוא תואם עדיין את מטרות ההשקעה ואת רמת הסיכון הרצויה. 

בבנק הבינלאומי, בין שבפלטפורמות המסחר העצמאי ושבין שבמסגרת ניהול תיקים וייעוץ השקעות, ניתן להשקיע במגוון ניירות ערך בישראל ובחו"ל, ובהתאם לצורכי המשקיע – לבנות תיק המשלב בין סוגי נכסים, שווקים וענפים. לצד השקעה ישירה במניות ובאג"ח, ניתן להשתמש גם בקרנות נאמנות ובקרנות סל כדי לקבל חשיפה למגוון ניירות ערך באמצעות השקעה אחת.

בסופו של דבר, פיזור הוא לא ניסיון לנחש איזו השקעה תצליח ואיזו תיכשל. הוא נועד לכך שגם אם תחזית מסוימת תתברר כשגויה, היא לא תקבע לבדה את גורל התיק כולו.