כשחושבים על החזקה במניות, אירוע הרווח (או ההפסד) מזוהה באופן אינטואיטיבי עם מכירת המניה. אך יש דרך נוספת שבה חברות יכולות להעביר חלק מרווחיהן לבעלי המניות שלהן – חלוקת דיבידנד.
לא כל חברה מחלקת דיבידנד, וגם באלו שנוהגות לעשות כן באופן קבוע, החלוקה אינה מובטחת. כאשר היא מתקיימת, עבור המשקיע מדובר בהכנסה מעצם ההחזקה במניה, בלי צורך למכור אותה.
מהו דיבידנד?
דיבידנד הוא חלוקה של כסף או נכסים אחרים מהחברה לבעלי המניות, בהתאם להחלטה שהתקבלה בחברה ובכפוף להוראות הדין. לרוב, הדיבידנד משולם במזומן ובסכום מסוים לכל מניה.
נניח שחברה החליטה לחלק דיבידנד של 2 שקלים למניה. משקיע שמחזיק ב-500 מניות יהיה זכאי לדיבידנד של 1,000 שקל ברוטו, לפני מס. ככל שהמשקיע מחזיק יותר מניות, סכום הדיבידנד שיקבל יהיה גבוה יותר.
חשוב להבדיל בין דיבידנד לבין ריבית: ריבית היא תשלום שמתקבל בדרך כלל כנגד הלוואה או פיקדון, בהתאם לתנאים שנקבעו מראש. דיבידנד, לעומת זאת, הוא חלוקה לבעלי המניות, אך אינו מהווה – בשונה מאיגרת חוב, למשל – התחייבות כלשהי מצד החברה.
כך, גם חברה שנהגה לחלק דיבידנד באופן קבוע יכולה להפחית (או להגדיל) את הסכום בהתאם למצבה ולשיקוליה, לעצור זמנית את החלוקה או לא לחלק עוד דיבידנד כלל. חברות עשויות לפרסם מדיניות חלוקת דיבידנד או יעד לחלוקה, אך גם אלה אינם מבטיחים שהדיבידנד אכן יחולק בעתיד.
בחברות שמחלקות דיבידנד באופן קבוע, המשקיעים יכולים לעיתים להסתמך על מדיניות החברה ועל היסטוריית החלוקות כדי להעריך אם ומתי צפויה חלוקה נוספת. עם זאת, עד שהחלוקה מוכרזת ונקבעים תנאיה, אין כל ודאות שהיא אכן תתממש.
מתי מקבלים את הדיבידנד?
חלוקת דיבידנד יכולה להיות חד פעמית או תקופתית (למשל, אחת לרבעון או לשנה). היא כוללת מספר מועדים שחשוב להכיר:
- Declaration Date – היום שבו החברה מכריזה על חלוקת הדיבידנד ומפרסמת את הסכום ואת המועדים הרלוונטיים.
- Record Date – המועד הקובע, שלפיו נקבעת רשימת הזכאים לדיבידנד.
- Ex-Dividend Date, או "יום האקס" – המועד שממנו ואילך, רכישת המניה אינה מקנה זכאות לדיבידנד הקרוב.
- Payment Date – מועד התשלום בפועל לזכאים.
התאריכים והמנגנון המדויק עשויים להשתנות בין שווקים שונים. לכן, חשוב לבדוק את תנאי החלוקה הרלוונטיים, ובפרט כשמשקיעים במניה של חברה זרה.
גם משקיעים שמחזיקים קרנות נאמנות או קרנות סל עשויים לקבל מהן חלוקות, בהתאם למבנה הקרן ולמדיניותה. מקור ההכנסות של הקרן יכול להיות, בין היתר, דיבידנדים וריבית מנכסים שהיא מחזיקה, וכן רווחים ממימוש השקעות. בהתאם למדיניותה, קרן עשויה לצבור את ההכנסות והרווחים ולהשאירם בתוכה, או לחלק אותם למשקיעים (בז'רגון המקובל: קרן צוברת/מחלקת).
מהי תשואת דיבידנד?
תשואת דיבידנד (Dividend Yield) היא מדד שמאפשר להשוות בין סכום הדיבידנד ובין מחיר המניה. החישוב הבסיסי הוא הדיבידנד השנתי למניה חלקי מחירהּ. כך, אם חברה מחלקת 4 שקלים בשנה למניה, ומחיר המניה הוא 100 שקלים, תשואת הדיבידנד היא 4%.
חשוב לזכור שתשואת הדיבידנד אינה קבועה. אם מחיר המניה ירד ל-50 שקל, בעוד הדיבידנד נותר 4 שקלים, התשואה לפי המחיר החדש תהיה כבר 8%. העלייה בתשואה אינה מעידה בהכרח על שיפור בחברה – היא יכולה לנבוע דווקא מירידה חדה במחיר המניה.
לכן, דיבידנד גבוה או תשואת דיבידנד גבוהה אינם כשלעצמם סימן לכך שמדובר בהשקעה טובה. כדאי לבחון גם את מצבה העסקי והפיננסי של החברה, את יכולתה לייצר רווחים ותזרים, ואת מדיניות חלוקת הדיבידנד שלה.
שימו לב: דיבידנד איננו "כסף בחינם", וחלוקתו אינה יוצרת ערך חדש לבעלי המניות. החברה מעבירה חלק מכספה לבעלי המניות, ולכן, ביום שבו המניה נסחרת ללא זכות לקבל דיבידנד, מחירה עשוי לרדת בסכום המשקף את הדיבידנד שחולק. בפועל, מחיר המניה מושפע כמובן גם מהיצע וביקוש ומאירועים אחרים בשוק.
לאור כל אלה, כשבוחנים את ביצועי ההשקעה, לא מספיק להסתכל רק על השינוי במחיר המניה. צריך להביא בחשבון גם את הדיבידנדים שהתקבלו – כלומר, את התשואה הכוללת מההשקעה.
כמה מס תשלמו על דיבידנד?
בישראל, דיבידנד שמקבל יחיד מחברה חייב בדרך כלל במס בשיעור של 25%, בדומה לשיעור המס על רווח ממכירת מניות. עבור בעל מניות מהותי – מי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, ב-10% לפחות באחד או יותר מאמצעי השליטה בחברה – שיעור המס הוא בדרך כלל 30%.
כך, אם משקיע שאינו בעל מניות מהותי קיבל דיבידנד ברוטו של 1,000 שקל, המס הבסיסי בשיעור של 25% יהיה 250 שקל – מה שאומר שהוא יקבל 750 שקל נטו, בהנחה שאין נסיבות מס אחרות המשפיעות על החבות.
על הכנסות גבוהות עשוי לחול מס יסף. מעבר לכך, החל מ-2025 נוסף מס בשיעור של 2% על הכנסות ממקורות הוניים, ובהן דיבידנד, בכפוף לתנאים ולתקרות הקבועים בדין.
במקרה של דיבידנד ממניה זרה, עשוי להיגבות מס גם במדינה שבה נסחרת החברה, בהתאם לדין המקומי ולאמנות המס הרלוונטיות. במקרים כאלה, חישוב המס בישראל עשוי להיות מורכב יותר.
מה כדאי לבדוק מעבר לדיבידנד עצמו?
משקיע שבוחן מניה שמחלקת דיבידנד יכול להסתכל לא רק על גובה החלוקה, אלא גם על יציבותה לאורך זמן ועל יכולתה של החברה להמשיך ולממן אותה.
אחד המדדים המקובלים הוא שיעור החלוקה Payout Ratio – – החלק מהרווח שהחברה מחלקת כדיבידנד. שיעור גבוה במיוחד עשוי להעיד על כך שהחברה מחלקת חלק גדול מרווחיה לבעלי המניות, ולכן חשוב להבין אם מדובר במדיניות יציבה או בחלוקה שאינה צפויה להישמר לאורך זמן.
מעבר לכך, יש לזכור כי דיבידנד הוא רק אחד המרכיבים בתשואה של השקעה במניה. לצידו, מחיר המניה יכול לעלות או לרדת. מובן שבקבלת החלטות השקעה, יש לבחון את החברה ואת מנייתה כמכלול, ולא להסתמך על תשואת הדיבידנד לבדה.
איך מקבלים דיבידנד בפועל?
משקיע שמחזיק במניות באמצעות חשבון ניירות ערך אינו נדרש בדרך כלל לבצע פעולה מיוחדת כדי "למשוך" דיבידנד שהוא זכאי לו. כאשר חברה מחלקת דיבידנד, התשלום מועבר באופן אוטומטי לחשבונו בהתאם לתנאי החלוקה, לאחר ניכוי המס הרלוונטי.
בבנק הבינלאומי, הטיפול בניירות הערך, ישראליים או זרים, כולל גם אירועים הנובעים מההחזקה בהם, כמו קבלת דיבידנדים ותשלומי ריבית.
דיבידנד יכול להיות מקור להכנסה שוטפת עבור בעלי מניות, אך עצם חלוקתו אינה מבטיחה תשואה או יציבות. כמו בכל השקעה במניות, חשוב לנתח ולהבין את החברה, את הסיכונים הכרוכים בהשקעה ואת משמעות המחיר שבו נרכשת המניה.